השניים נחים
מנוחה, מנוחה
ספורג'ון מוצא שתי מנוחות שונות באותו קטע, אחת התקבלה בבת אחת ואחת שלוקחת שנים, וטוען שבלבול ביניהן הוא הסיבה שאנשים רבים חושבים שזה לא עבד עבורם.
“לכו אלי כל העמלים והטעונים ואני אניח לכם׃”
הקטע הזה מופיע גם ב־ פסוקי התנ"ך על חרדה.
- מעבר
- מתי 11:28
- הטיף
- 8 בינואר 1871
- מקום
- מטרופוליטן משכן, לונדון
- הפניה
- דוכן משכן מטרופוליטן, כרך. 17
לטקסט יש שני חצאים וכמעט כולם מצטטים רק את הראשון. "בוא אלי" מבטיח מנוחה שניתנת; "קח את העול שלי ולמד ממני" מבטיח אחד שנמצא. הדרשה כולה בנויה על ההבדל הזה.
הוא אומר את זה כמו מישהו שראה את הבעיה פעמים רבות: אנשים שבאו, קיבלו את המנוחה הראשונה, ושנים לאחר מכן הגיעו למסקנה שזה לא עבד. תשובתו היא שכן, ומה שחסר הוא השני, שלא מגיע באותה הדרך.
השאר שניתן
היא מיועדת למי שעמל ועומס כבד, ואינה מבקשת אלא לבוא. ספורג'ון לוחץ שזה מיידי ושלם: הוא מעלה את האשמה בבת אחת, לא לפי שלבים ולא בזכות.
הטון שלו כאן הוא פשוט בכוונה. אין תנאים לעמוד תחילה, אין מצב שאתה צריך להיות בו. הפעולה היחידה הפועל היא לבוא.
השאר שנמצא
השני לא מתקבל אלא נלמד. זה נובע מלקיחת העול, כלומר הגעה לעבודה, ומלמד ממי שמתאר את עצמו כענווה ושפל לב.
הוא מנחית את זה איפה שזה כואב: זה מה שמאפשר לך להמשיך לעבוד כשמבקרים אותך או כשנראה כאילו שום דבר מזה לא משנה. לאדם שזה עתה הגיע אין את המנוחה הזו עדיין, והיעדרה אינו סימן שלא קרה כלום.
התמונה שלו היא נחל. תחילה נאלץ לנהוג במכונה, אחר כך סכר ודומם, ולבסוף רץ חופשי דרך שדות פתוחים. שלושתם מים. רק האחרון רגוע ועושה את מה שהוא עושה.
במילים שלו
“קח עליך עולי, ולמד ממני; כי אני עניו ושפל לבי.”
זה הסיכום שלנו. הדרשה המלאה מאת Charles Spurgeon זמין ב ספריית ספרג'ון. זה נחלת הכלל: אתה יכול לקרוא הכל בחינם.
התחל לבנות את ההרגל שלך עוד היום
בחר את הפלטפורמה שלך